<h1>ספר החינוך מצוה תצ"ד</h1>
<h2>דף לז:</h2>
שנמנענו שלא נקריב קרבן מבהמה שיהיה בה מום, ואפילו הוא מום עובר, ועל זה נאמר [דברים י"ז] לא תזבח ליי' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום וגומר, ונתבאר בספרי שבבעל מום עובר הכתוב מדבר. משרשי המצוה כתבתי בסדר אמור אל הכהנים במצות עשה ד' [מצוה רפ"ו] ובלאו י"ב [מצוה רע"ז] וגם בלאו י' [מצוה ער"ה] יש רמז מזה. משרשי המצוה כגון החילוקים שאמרו זכרונם לברכה [בכורות ל"ז ע"ב] שהן בבהמה בין מום קבוע למום עובר, שכל בהמה שיש בה מום קבוע נפדית, וגם מצות עשה לפדותה כמו שבארנו בסדר ראה אנכי עשה ד' [מצוה תמ"א], ואם יש לה מום עובר לא קריבה ולא נפדית אלא ממתינין לה עד שתתרפא או עד שתסתאב, ובענין מומין קבועין ומספרם כבר כתבתי קצת מזה כמנהגי בסדר אמור אל הכהנים עשה ד' בסימן רס"ו [מצוה רפ"ו], והנה אזכיר לך מהו מום עובר, כגון גרב לח וחזזית שאינו מצרית, וכן מים היורדים מן העין ואינו חולי קבוע וכיוצא בזה, ויתר דיני המצוה בענין מום קבוע ומום עובר מבוארים במסכת בכורות [פרק שישי]. ונוהג איסור זה בזמן הבית כי אז בידינו להקריב קרבנות, ובכלל איסור זה של זביחה בין כהנים או ישראלים זכרים ונקבות שהשחיטה בקרבנות כשרה היא בזכרים, וכמו כן נאמר שעוברים עליה אם עשאוה שלא כדין.
